התנגדות לתכנית בניין עיר מתבטאת בכמה דרכים שונות, ואחת מהן היא מחאה מקומית. בכך, קולות השכונה מתאגדים יחד ומגישים דרישות ותקנות לרשויות המקומיות בכדי להשפיע על תהליכי התכנון והבנייה בשכונתם.
המחאה המקומית מהווה כלי עוצמה בידי התושבים, המאפשר להם להביע את דעותיהם ולהפיק את קולם בענייני השכונה. היא מתבטאת בהפגנות, בפצות רחוב, ובכניסה לשיח ציבורי עם נציגי הרשויות המקומיות. קולות השכונה משתלבים בקבוצות ובארגונים שונים, כגון פעילי שכונה, ארגוני תושבים, ועמותות אזרחיות, על מנת להבטיח את יחס השפעתם המרבי על ההחלטות.
המחאה המקומית מהווה את גורם ההשפעה המקומי החזק ביותר, כשהיא מעידה על הכוח של הקהילה לשנות ולהשפיע על הפרקטיקות העירוניות. כאשר קולות השכונה מתאחדים ומבטיחים שהקול שלהם נשמע רחב וברור, הם מצליחים לגרום לרשויות המקומיות לשקול את רצונותיהם של התושבים ולהשקיע מאמצים להשיב אליהם.
בנוסף לכך, המחאה המקומית מעידה על יחס השייכות של תושבי השכונה לאזורם, ועל החשיבות הגדולה שלהם בקידום איכות החיים ובשיפור התנאים הסביבתיים והחברתיים של המקום. כשהם יחד מאבקים לשמירה על אופי השכונה ולמניעת שינויים שעלולים להשפיע באופן שלילי על קיומם, הם מציגים נכונות ורצון להשפיע על העתיד שלהם ושל הדורות הבאים.
